זאהר טאהא נ' בוני סמרה בע"מ ואח'

פסק דין

התובע, מר זאהר טאהא קאסם (להלן: "התובע") עובד בניין, יליד 1971, נפצע בתאונת עבודה, עת עבד כטפסן בבית הספר "אבן רושד" בכפר ג'ת. התאונה התרחשה ביום 10/08/00 בבית הספר בו עבדה הנתבעת 1 כקבלן ראשי, אשר הנתבעים 2 ו-3 הם בעלי המניות והמנהלים בה. הנתבעת 4, אף היא עסקה בעבודות בנייה באותו אתר והייתה קבלנית המשנה של הנתבעת 1, והנתבעים 5 ו-6 הם בעלי המניות בה – כך על פי כתב התביעה

הנתבעת 7 – עיריית ג'ת, מסרה את העבודה לנתבעת 1, וזו מסרה את העבודה לנתבעת 4.

העבודה הייתה הקמת קירות, וזאת כפי שהתברר יותר מאוחר, לאחר שהנתבעת 1 עסקה כבר בעבודות בנייה בבית הספר קודם לכן.

פציעתו של התובע אירעה כאשר נפל מפיגום מגובה של 5-6 מ' ונחבל בגופו. הפגיעות הקשות יותר היו שבר בחוליה 1L, ושבר בקרסול. התובע הובל לבית-חולים "הלל יפה" בחדרה, אך השתחרר על דעת עצמו כעבור יום, והטיפול הרפואי אשר קיבל לאחר מכן, היה על ידי רופאים שונים במקום מגוריו.

התובע טוען כלפי הנתבעים כולם, כי הפרו את חובת הזהירות כלפיו, התרשלנו במילוי חובתם ולכן נפגע.

רשלנותם התבטאה בכך שלא סיפקו לו פיגום על פי התקן, אלא פיגום לא מגודר וללא מעקה בטיחות ועל כן נפל. לא היה במקום מנהל עבודה מוסמך, לא היה במקום ארגז לעזרה ראשונה והוא לא קיבל כל הדרכה, כל זאת בניגוד לתקנות ולפקודת הבטיחות בעבודה.

כל זאת על פי כתב התביעה.

הנתבעים 1-3 טענו, כי אין יריבות בינם לבין התובע, באשר הם היו הקבלן הראשי ואילו העבודה נמסרה לקבלני משנה, הנתבעים 4-6, ולנתבעת 1 לא היה קשר לביצוע העבודות בשטח. כך גם לא היה קשר לנתבעים 2 ו-3.

הנתבעים 2 ו- 3 הם בעלי מניות בלבד. הנתבע 2 איננו נמנה על האורגנים של החברה. יתר על כן, הם מלאו חובתם כאשר מינו מנהל עבודה ומפקח עבודה באתר אשר היו אחראים גם על הבטיחות.

יש לציין, כי קיים שוני בין שני כתבי ההגנה בנקודה זו, אך כפי שיובהר אינני מיחסת לכך משקל רב.

הנתבעים 6-4 לא הגישו כתב הגנה, ונעדרו למעשה מן הדיון. הגשת התביעה נגדם הייתה, לטענת התובע בשלבים מאוחרים, מתוך טעות או הטעייה, ועל כן בסיכומיו ביקש התובע למחוק אותם מכתב התביעה.

הנתבעת 7 טענה, כי אם התובע הועסק על ידי מי מהנתבעים, הרי זה בניגוד להסכמים בין הצדדים, שכן הוא תושב השטחים, אשר לא היו לו את כל האישורים הנדרשים, ולכן אין לו עילת תביעה, ובוודאי לא נגדה.

המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה וקבע, כי לתובע נותרה נכות בשיעור 5% מיום 10/11/11.

הצדדים הגישו חוות דעת מומחים, ולאור הפער ביניהם ובהסכמה מונה מומחה מטעם בית המשפט – פרופסור צינמן.

פרופ' צינמן מצא, כי לתובע נותרו 5% נכות בלבד, לפי סעיף 37 (8)א' לתקנות המל"ל, וזאת בגין שבר בחולייה 1L. לא למותר לציין, כי סעיף זה מתייחס ל"שבר של גוף חוליה שהתרפא".

אכן בעת הפגיעה, אובחן עוד שבר בקרסול רגל ימין, אך השבר התחבר בצורה טובה מאוד, ולתובע לא נותרה כל נכות בגין שבר זה.

פרופ' צינמן קבע בחוות דעתו, כי אין השפעה לנכות על תפקודו של התובע, ובבדיקתו את התובע ביום 26/04/07, לא מצא חוסר נוירולוגי או הפרעה תפקודית.

גם המל"ל וגם פרופ' צינמן קבעו, כי התובע יכול לחזור לעבוד.

ניסיון לסיים את הסכסוך בין הצדדים והסכם פשרה לא עלה יפה, ועל כן לא היה מנוס, אלא לשמוע את ראיות הצדדים.